בעיות רגשיות אצל ילדים
תוכן עניינים
מה הן בעיות רגשיות אצל ילדים
המונח בעיות רגשיות אצל ילדים הוא מונח נפוץ אולם לא מדובר במונח מקצועי או באבחנה פסיכיאטרית אלא בשם כולל למגוון קשיים המופיעים בגילאי הילדות וגורמים למצוקה או פגיעה בתפקודו של הילד.
השימוש במונח בעיות נפשיות הוא יותר ספציפי ולרוב מתייחס לילדים שיש להם אבחנה, וסובלים ממצב מתמשך הפוגע בתפקודם הרגשי, ההתנהגותי ו/או הקוגניטיבי. כגון דיכאון, חרדה, OCD הפרעות התנהגות ועוד.
לא כל ירידה תפקודית או מצוקה רגשית מעידים על קיומן של בעיות רגשיות בילדים. התגובה לשינויים (כגון לידת אח, מעבר מסגרת חינוכית, מעבר דירה, גירושי הורים) וביטויים באופן רגשי הוא טבעי ונורמטיבי. רק אם התגובה הרגשית נמשכת לאורך זמן ומביאה למצוקה ניכרת לעין ופגיעה בתפקוד, נחשוד כי ישנן בעיות רגשיות.
כל ילד מתמודד מדי פעם עם קשיים רגשיים, כמו מבוגרים. תחושות של עצב, אובדן או ואף תגובות קיצוניות רגשית הן חלק מההתבגרות. עימותים בין הורים לילדים הם בלתי נמנעים היות שילדים נאבקים לפתח את זהותם שלהם.
אלו הם שינויים תקינים בהתנהגות עקב צמיחה והתפתחות. בעיות כאלה יכולות להיות שכיחות יותר בתקופות של שינוי אצל המשפחה. אולם לפעמים חלק מהילדים עלולים לפתח תגובות רגשיות והתנהגותיות לא נאותות למצבים בחייהם הנמשכות לאורך זמן, או שאינן תואמות את גיל הילד.
בין כל הדילמות העומדות בפני הורה לילד הסובל מבעיות רגשיות או התנהגותיות, השאלה האם התנהגותו של הילד שונה מספיק כדי לדרוש הערכה מקיפה של אנשי מקצוע – עשויה להיות המטרידה מכולן. גם כאשר ילד מפגין התנהגויות שליליות, בני משפחה לא תמיד מסכימים האם ההתנהגויות הן חריגות.
לדוגמה, ילדים הסובלים מהתפרצויות זעם תכופות או שהורסים צעצועים עשויים להיתפס כבעלי בעיה רצינית על ידי חלק מההורים, בעוד שאחרים רואים את אותה התנהגות כמשהו טבעי ונורמלי.
איך מטפלים בבעיות רגשיות אצל ילדים
אז מהו אותו רגע בו "נופל האסימון" וההורים מכירים כי משהו בהתנהגות ילדם עבר את הגבול והפך למדאיג מספיק כדי להצדיק הערכה רשמית? כנראה שאין אחד כזה. לעתים קרובות זוהי מודעות הדרגתית לכך שההתפתחות הרגשית או ההתנהגותית של הילד היא הזמנה להורים למסע אחר תשובות.
אם הבעיות שהילד חווה נתפשות כחמורות למדי ואינן מגיבות להתערבויות בבית הספר, בקהילה או בבית, כנראה שהערכה אבחנתית של איש מקצוע מוסמך בתחום בריאות הנפש מתאימה. ההערכה תספק מידע, שבשילוב עם מה שהורים יודעים, עשוי להוביל לאבחון של בעיות נפשיות, רגשיות או הפרעות התנהגותיות.
אולי השאלה החשובה מכולן שיש לשאול היא: "מה מידת המצוקה שהבעיה של הילד שלך גורמת לך, לילדך או לבני המשפחה האחרים?"
אמנם אין תחליף לידע הורי, אך ישנם קווים מנחים מסוימים המסייעים למשפחות לקבל את ההחלטה לפנות להערכה. ב"עזרה לילדך: מדריך הורים לשירותי בריאות הנפש", שרון ברהם מציעה שלושה קריטריונים שיעזרו להם להחליט אם התנהגות הילד היא תקינה או סימן לכך שהצעיר זקוק לעזרה:
- משך ההתנהגות המטרידה. האם זה נמשך ונמשך בלי שום סימן לכך שהילד עומד לצמוח ולהתקדם לשלב חדש?
- עוצמת התנהגות. התקפי זעם הם שכיחים כמעט אצל כל הילדים, עם זאת התקפי זעם עשויים כה קיצוניים עד שהם מפחידים את ההורים ואז ייתכן שיש צורך בהתערבות ספציפית. על ההורים לשים לב במיוחד לתחושות הייאוש או חוסר התקווה של ילדם; חוסר עניין במשפחה, חברים, בית ספר או פעילויות אחרות שנחשבו פעם מהנות; או התנהגויות מסוכנות לילד או לאחרים.
- גיל הילד. התנהגות מסוימת עשויה להיות נורמלית למדי עבור ילד בן שנתיים, אך התבוננות בילדים אחרים בגיל זה עשויה להוביל למסקנה שההתנהגות המדוברת אינה נכונה עבור ילד בן חמש. לא כל הילדים מגיעים לאותן אבני דרך רגשיות באותו גיל, אך סטיות קיצוניות מהתנהגויות המתאימות לגיל עשויות בהחלט לגרום לדאגה.
נסיונות לפציעה עצמית או איומים בהתאבדות, התנהגויות אלימות או נסיגה חמורה היוצרים חוסר יכולת להמשיך בשגרה תקינה נחשבים כמקרי חירום שעבורם ההורים צריכים לפנות לטיפול מיידי באמצעות מרפאה לבריאות הנפש, למיון פסיכיאטרי או בי"ח.
בעיות רגשיות בגיל הרך
יש להתייחס באופן מיוחד לזיהוי התנהגויות מדאיגות בקרב ילדים צעירים מאוד. רווחתם משפיעה ומושפעת מרווחת המשפחה, עד כי יש להפנותם לטיפול ולהסתכל עליהם כיחידה. המטרה בהערכה ומתן שירותים לילד צעיר צריכה לכלול עזרה למשפחות לבטא את הקשיים של עצמם. בהקשר של המשפחה הילד חוקר לראשונה את עולמו, ולומד להסתגל לדרישות המגוונות של העולם.
מבחינה היסטורית, אנשי מקצוע רבים נזהרו מלתת לילד "תווית" בגיל צעיר מכיוון שילדים נמצאים בתקופה התפתחותית. מצד שני, ככל שההורים ואנשי המקצוע יתערבו בחייו של ילד צעיר עם עיכובים בהתפתחות הרגשית וההתנהגותית כך ייטב, הן עבור הילד והן עבור המשפחה.
הערכה והתערבות מוקדמת דורשת מההורים להיות מעורבים הן במתן והן בקבלת מידע על התפתחות ילדם. ראיונות עם משפחות ותצפיות על ילדם כדי להעריך עד כמה הוא מתקשר, משחק, מתייחס לעמיתים ולמבוגרים, ומסוגל לווסת את עצמו בהתנהגות הן הכלים בהם משתמשים כדי לקבל החלטה אם הילד סובל מבעיה התפתחותית הדורשת תשומת לב.
אם יש לכם שאלות לגבי התפתחות ילדיכם, עליכם לראות רופא הילדים. במידה והוא מזהה או חושד בעיכוב הוא ישלח להמשך הערכה של גורם מקצועי. לפעוטות עשוי להיות מגוון עצום של התנהגויות שייחשבו מתאימות מבחינה התפתחותית. עם זאת, יש להביא לידיעת רופא הילדים של הילד כל עיכוב משמעותי (שישה חודשים או יותר) בהתפתחות השפה, המוטוריקה או ההתפתחות הקוגניטיבית.
במיוחד עם ילד ראשון, ההורים עלולים לחוש אי נוחות לגבי חיפוש הערכה לילדם הצעיר, אך זיהוי והתערבות מוקדמים יכולים להפחית באופן משמעותי את ההשפעות של התפתחות פסיכו -חברתית חריגה. התבוננות קפדנית בתינוקות ופעוטות בזמן שהם מקיימים אינטראקציה עם מטפלים, משפחתם או סביבתם היא אחד הכלים השימושיים ביותר שיש למשפחות או לרופאים, שכן לא ניתן לאבחן בעיות בריאות נפשיות רבות בדרך אחרת.
אבחון ע"י אנשי מקצוע
ברגע שההורים החליטו שלילד או למתבגר שלהם יש התנהגויות שראויות להסתכלות של איש מקצוע, אז השאלה הופכת לאן לפנות להערכה אבחנתית. עד גיל 6, שירותי אבחון וטיפול יינתנו על בסיס הפניה שניתנת מטעם קופת חולים, בידי רופא מומחה בנוירולוגית ילדים או רופא ילדים מומחה בעל ניסיון בתחום התפתחות הילד.לצורך קבלת הפניה לאבחון ניתן לפנות לרופא הילדים המטפל. שירותי האבחון יינתנו במכונים להתפתחות הילד המוכרים על-ידי משרד הבריאות. גם אבחון פסיכולוגי לצורך השמה לחינוך המיוחד נערך לילדים עד גיל 6 שנים במערך ההתפתחותי. במקרים מסוימים שבהם ההמתנה לשירותי אבחון וטיפול עולה על הזמן שנקבע בכללי משרד הבריאות, קופות החולים עשויות לתת החזר עבור תשלום לשירות שניתן באופן פרטי. באתר זה תוכלו לקרוא עוד על זכותכם לעשות אבחון רפואי התפתחותי לילדים (שירותי התפתחות הילד).תהליך האבחון מתחיל בראיון היכרות עם ההורים ולאחריו אבחון של הילד. המאבחן יעשה שימוש במבחנים התפתחותיים וקוגניטיביים, שאלונים ומבחנים יעודיים, ובמשחק חפשי עם הילד ואף תצפית בגן. בהתאם לתוצאת האבחון יופנה הילד לטיפול והתערבויות נוספות, רגשיות ופרא-רפואיות, וכן יומלץ על מסגרת חינוכית המתאימה לרמתו ולצרכיו ההתפתחותיים. למידע נוסף ראו טיפולים פרא רפואיים לילדים (שירותי התפתחות הילד).החל משנת הלימודים הראשונה ועד לתחילת התיכון האבחון שנעשה לרוב הוא אבחון פסיכו-דידקטי. זהו שילוב של אבחון דידקטי שנעשה ע"י מאבחן דידקטי ואבחון פסיכולוגי שנעשה ע"י פסיכולוג.אבחון דידקטי בודק את תחומי הלמידה (קריאה, הבנת הנקרא, חשיבה מתמטית) וכן מנגנונים כמו קצב עיבוד, יכולות זיכרון ויכולת של קשב וריכוז. האבחון הפסיכולוגי בודק שני דברים – יכולות שכליות (מהי האינטליגנציה של הילד ביחס לממוצע) ואת התחום רגשי – דימוי עצמי, בטחון עצמי, כישורים חברתיים, מוטיבציה ללמידה, תפיסתו את עולמו החברתי וגם האם יש חרדות. אבחון כזה נעשה במכון פרטי, במרכזים של הרשויות המקומיות או בשפ"ח (שירות פסיכולוגי חינוכי). הפניה של יועצת בית הספר יכולה לסייע לכם לקבל את השירות הציבורי.טיפול בבעיות רגשיות אצל ילדים
הטיפול בבעיות רגשיות אצל ילדים נעשה ע"י מטפל/ת רגשית אשר יכול/ה להיות פסיכולוג/ית ילדים, עובד/ת סוציאלית קלינית או מטפל/ת באמצעות אמנויות. האתגר בזיהוי מקור הבעיות הרגשיות הוא שלא תמיד יש קשר בין הביטוי ההתנהגותי לבין הסיבה לבעיה. ביטויים התנהגותיים שכיחים הם בכי, הרטבה, קשיים בפרידה, סרבנות בית ספר, אלימות, הפרעות אכילה ועוד.
ישנן בעיות רגשיות שאין להן ביטוי התנהגותי ומתבטאות במצוקה נפשית בסימפטומים כגון חרדה, דיכאון וקשיים בין אישיים. כל אלה לא בהכרח מעידים על הסיבה לבעיה אשר יכולה להיות נעוצה במספר מוקדים כגון פחדים, כעסים, קושי במערכת יחסים במשפחה, דימוי עצמי נמוך ועוד.
לעתים רגשות מכסים אלו על אלו, למשל ילד אשר נראה כלפי חוץ מאד כעוס ותוקפני, ייתכן ומתחת לכעס מסתתר פחד, רגישות ייתר, או עצב. בעזרת זיהוי של מוקד הקושי, המטפל/ת הרגשית תוכל לסייע לחשוף ולעבד יחד עם הילד את הרגש שנמצא בבסיס. זה יכול להיעשות באופן ישיר או עקיף (השלכתי). הרבה ילדים מתקשים לבטא את עצמם באופן מילולי ובמיוחד כאשר הדבר נוגע לקשייהם ומצוקותיהם.
טיפול באמצעים השלכתיים כגון טיפול במשחק, טיפול באמנויות ופסיכודרמה מאפשרים לילד הזדמנות להעלות ולבטא באופן עקיף את מצוקותיו, פחדיו, חששותיו, תהיותיו, צרכיו ומשאלות לבו.
כיוון שילדים אוהבים לשחק לרוב באופן טבעי נוצר להם מרחב מוגן ומהנה, בו הם מרגישים בטוחים לחשוף את עולמם הפנימי כפי שהוא. כך מתאפשרת גם גישה לרגשות חסומים ובלתי מבוטאים הנמצאים לעיתים במוקד הקושי. המשחק מהווה מוטיבציה ליצירת קשר ובעזרתו נחשפים דפוסים וניתן מענה לצרכים ראשוניים.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הוא אחד הטיפולים היעילים ביותר לילדים עם הפרעות רגשיות, במיוחד דיכאון, ילדים עם בעיות התנהגות ואף ילדים על הרצף האוטיסטי.
טיפול זה משלב עקרונות למידה קוגניטיביים והתנהגותיים כאחד כדי לעודד דפוסי התנהגות רצויים. עדויות מחקריות ממספר ניסויים (Ollendick TH, King NJ. Empirically supported treatments for children with phobic and anxiety disorders: current status. J Clin Child Psychol. 1998;27:156–167.) מספקות תמיכה חזקה באפקטיביות של התערבויות קוגניטיביות התנהגותיות בקרב ילדים עם חרדה ודיכאון.
מחקר שנערך לאחרונה על תכנית CBT ממוקדת ילדים הראה כי היא מייצרת שיפור משמעותי בהתנהגויות בעייתיות בקרב ילדים.
טיפול קבוצתי עשוי לסייע לילדים לרכוש מיומנויות חברתיות חשובות, כגון כיצד לנהל שיחה או לשחק בשיתוף פעולה עם אחרים. בטיפול הקבוצתי יש הזדמנות לחקור ולהתנסות ב"כאן ועכשיו" במיומנויות בינאישיות.
דרכי טיפול בילד עם בעיות רגשיות
בנוסף לטיפול הפרטני שהילד יקבל אצל המטפל/ת הרגשית ישנם עוד מרכיבים חשובים בטיפול בילד:
הדרכת הורים
כל התנהגות מאתגרת בילדים עשויה לעורר תגובות שליליות מתמשכות מצד הורים רבים, תוך שימוש באסטרטגיות שליטה לא יעילות וירידה בתגובות חיוביות. עדויות ממחקרים מלמדות שהדרכת הורים מבוססת התנהגות מסוגלת לייצר שיפור מתמשך בילדים, מה שמוביל לשביעות רצון משמעותית של ההורים, במיוחד כאשר ניתנת בשלב מוקדם בילדות [1].
התערבויות אלה מועברות ע"י אנשי מקצוע תוך התמקדות בשיפור כישורי הורות לניהול התנהגות ילדים, כאשר ההורים בדרך כלל לומדים לזהות, להגדיר ולבחון בעיות התנהגויות בדרכים חדשות, כמו גם ללמוד אסטרטגיות למניעה ולהתמודדות עם קשיים התנהגותיים [2].
שילוב בית הספר
לבית הספר תפקיד חשוב בהתמודדות עם בעיות רגשיות אצל ילדים. בית הספר הוא המקום בו אליו מגיע הילד יום יום ונמצא בו כמחצית משעות הערות שלו. הוא מהווה מרכיב חשוב בתחושת השייכות של הילד וברווחתו הנפשית.
לכן חשוב מאד שגם הצוות החינוכי בבית הספר של ילדיכם יהיה שותף לעצם הטיפול, ויהווה חלק ממעטפת התמיכה בילד. עליו להיות מודע לקשיים הרגשיים ולשינויים ההתנהגותיים אשר הם עשויים לגרום להם. על כן תקשורת שוטפת בין ההורים לבין הצוות החינוכי היא חיונית כדי שהצוות יבין מה עובר על הילד ויפעל באופן מותאם לצרכיו.
טיפול תרופתי
לעתים ניתן טיפול תרופתי כחלק מתכנית מקיפה לטיפול בבעיות רגשיות אצל ילדים, הכוללת גם טיפולים אחרים. הטיפול ניתן ע"י פסיכיאטר ילדים, דרך הקופה או באופן פרטי.
הרבה הורים חוששים מטיפול תרופתי, ובצדק. הטיפול התרופתי הוא התערבות כימית המשפיעה על גופו, התנהגותו, רגשותיו וחשיבתו של הילד. לעתים יש תופעות לוואי לתרופות. כמו בכל דבר רצוי לשקול עלות מול תועלת. אביא כאן סקירה של כמה מאמרים המתארים את יעילות הטיפול בהפרעות שונות.
מסת הראיות הגדולה ביותר לטיפול תרופתי בילדות נכונה לטיפול ב- ADHD בילדים ובני נוער. יש פחות עדויות ליעילות של תרופות בטיפול בבעיות התנהגותיות אחרות כולל הפרעת התנגדות והפרעת התנהגות.[3]
הקבוצה העיקרית המשמשת לטיפול בהפרעת קשב וריכוז היא הפסיכו-סטימולנטים (ממריצים), בינהן נגזרות של ריטלין ושל מתאמפטמין (למשל ויואנס). הוכח כי פסיכו-סטימולנטים משפיעים באופן בינוני עד גדול על התנהגות מתנגדת, בעיות התנהגות ותוקפנות בקרב בני נוער הסובלים מהפרעות קשב וריכוז.
השימוש בטיפולים תרופתיים לסימפטומים של ASD הוא נפוץ אך מאתגר, מכיוון שאין תרופות המטפלות ישירות בלקויות החברתיות והשפתיות הקיימות אצל אנשים הסובלים מ- ASD.
התרופות המשמשות בתדירות הגבוהה ביותר כוללות תרופות אנטי פסיכוטיות (למשל ריספרידון) ומעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI) לטיפול במצב הרוח ובעיות התנהגות חוזרות ונשנות, וממריצים ותרופות אחרות המשמשות לטיפול בסימפטומים הקשורים ל- ADHD. ישנו בסיס ראייתי טוב לשימוש בתרופות אנטי פסיכוטיות לא טיפוסיות לטיפול בהתנהגויות מאתגרות וחוזרות על עצמן, אך יש להן גם תופעות לוואי משמעותיות [4].
נלטרקסון הוא אנטגוניסט אופיואידי שהוכח מבדיקה שיטתית כמשפר באופן משמעותי את הסימפטומים של פגיעה עצמית, עצבנות, חוסר מנוחה והיפראקטיביות אצל ילדים אוטיסטים, עם תופעות לוואי מינימליות [5].
השימוש בתרופות בילדים בגיל הרך לשליטה על תסמיני ASD ו- ADHD עדיין שנוי במחלוקת. יתר על כן, האפקטיביות של התערבויות הוריות בקבוצת גיל זו נמצאה דומה להשפעות השימוש בתרופות ממריצות [6].
תרופות נוגדות דיכאון הנפוצות ביותר בשימוש בילדים הן תרופות SSRI ותרופות מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין-נוראפינפרין (SNRI) מכיוון שהן פועלות היטב ובדרך כלל יש להן פחות תופעות לוואי בהשוואה לתרופות נוגדות דיכאון טריציקליות מהדור הישן.
ניתן להשתמש בתרופות נוגדות דיכאון בהתמודדות עם דיכאון חמור, חרדה, הפרעה רגשית עונתית, OCD, PTSD וחרדה חברתית. הם עשויות לשמש גם לטיפול בהרטבה ובתסמונת טרום וסת [7]. ניתן להשתמש בתרופות אנטי -פסיכוטיות מסורתיות וחדשות לא טיפוסיות לטיפול ב- OCD, דיכאון, תוקפנות וחוסר יציבות במצב הרוח [8]
בעיות רגשיות אצל ילדים – סיכום
כל ילד מתמודד מדי פעם עם קשיים רגשיים, כמונו, המבוגרים. לעתים חלק מהילדים עשויים לפתח תגובות רגשיות והתנהגותיות בעייתיות למצבים בחייהם הנמשכות לאורך זמן, או שאינן תואמות את גיל הילד.
אין תחליף לידע הורי, אך ישנם קווים מנחים מסוימים המסייעים למשפחות לקבל את ההחלטה לפנות להערכה. בעיקר יש לשים לב למשך ההתנהגות המטרידה, עצמתה והאם היא תואמת את גיל הילד.
לאחר אבחון אצל גורם מקצועי מוסמך תתקיים האפשרות לטיפול רגשי לילד. האתגר בזיהוי מקור הבעיות הרגשיות הוא שלא תמיד יש קשר בין הביטוי ההתנהגותי לבין הסיבה לבעיה. המטפל הרגשי ינסה לאתר את מוקד הקושי ולעבוד עם הילד באופן ישיר או עקיף.
לרוב הטיפול יכלול בנוסף גם הדרכת הורים, ורצוי גם לערב את המסגרת החינוכית, ליידע אותה בעצם הטיפול ולהסדיר עמה התייחסות המתאימה לצרכיו של הילד. במקרים מסוימים יש לשקול טיפול תרופתי, בהתייעצות עם פסיכיאטר.
מקורות
- Gardner F, Burton J, Klimes I. Randomised controlled trial of a parenting intervention in the voluntary sector for reducing child conduct problems: outcomes and mechanisms of change. J Child Psychol Psychiatry. 2006;47:1123–1132.
- Shaw DS, Dishion TJ, Supplee L, Gardner F, Arnds K. Randomized trial of a family – centered approach to the prevention of early conduct problems: 2-year effects of the family check-up in early childhood. J Consult Clin Psychol. 2006;74:1–9.
- “Medications used for behavioral and emotional disorders. A guide for parents, foster parents, families, youth, caregivers, guardians, and social workers.” May 2010.
- Lindgren S, Doobay A. 2011. Evidence-Based Interventions for Autism Spectrum Disorders. Available here
- Roy A, Roy M, Deb S, Unwin G, Roy A. Are opioid antagonists effective in attenuating the core symptoms of autism spectrum conditions in children: a systematic review. J Intellect Disabil Res. 2015;59:293–306.
- Sonuga-Barke EJ, Daley D, Thompson M, Laver-Bradbury C, Weeks A. Parent-based therapies for preschool attention-deficit/hyperactivity disorder: a randomized, controlled trial with a community sample. J Am Acad Child Adolesc Psychiatry. 2001;40:402–408.
- Gledhill J, Hodes M. Management of depression in children and adolescents. Prog Neurol Psychiatry. 2015;19:28–33.
- Kodish I, Rockhill C, Varley C. Pharmacotherapy for anxiety disorders in children and adolescents. Dialogues Clin Neurosci. 2011;13:439–452.
ליצירת קשר השאירו פרטים או התקשרו