אפרת מעוז מטפלת רגשית

Menu
דף הבית » טיפול רגשי לילדים » חרדה אצל ילדים

חרדה אצל ילדים ונוער

חרדה היא רגש אנושי נורמלי וכוללת תגובות התנהגותיות, רגשיות וקוגניטיביות לסכנה נתפסת. היא נחשבת מוגזמת או פתולוגית כאשר היא אינה בפרופורציה לאתגר או למתח או כאשר היא גורמת למצוקה משמעותית ופגיעה בתפקוד. [1] באופן רגיל ילדים חווים פחד, עצבנות, ביישנות והימנעות ממקומות ופעילויות למרות מאמציהם של הורים, מטפלים ומורים. בעוד שחלק מהפחדים והחרדות יכולים להיות מותאמים להתפתחות [2], רמות קליניות של פחד וחרדה עלולות לעורר מצוקה משמעותית אצל ילדים ובני משפחותיהם ועלולים להפריע לתפקוד והחברתי והלימודי [3-5]. 

הפרעות חרדה הן מההפרעות השכיחות ביותר הנראות בקרב ילדים ומתבגרים. שכיחות הפרעות החרדה נעה בין 4% ל -20% [6] באופן שמשבש את חיי המשפחה ופוגע בתפקוד הילד. מחקרים מצביעים כי רוב האנשים שיפתחו הפרעת חרדה יעשו זאת עד גיל ההתבגרות [7,8]. 

ילדים ובני נוער חרדים הם לעתים קרובות שקטים ומופנמים ולכן הרבה פעמים מתפספסים על ידי ההורים והמורים. לחלופין ישנם ילדים שיחצינו התנהגויות מפריעות, הם עשויים להיות מתויגים כבעלי הפרעת קשב או בעיית התנהגות. שני התרחישים גורמים לכך שהילדים לא מקבלים את העזרה שהם זקוקים לה נואשות. למרבה הצער, חרדה לא מטופלת יכולה להוביל לדיכאון, החמצת הזדמנויות חברתיות, שימוש מוגבר בחומרים וירידה באיכות החיים.

החדשות הטובות הן כי ישנם טיפולים טובים להתמודדות עם חרדה. כמו כן ההורים ממלאים תפקיד חיוני בסיוע לילדם בניהול חרדות. כאשר כישורי התמודדות מתוגמלים ומתורגלים בבית, ילדים ובני נוער יכולים ללמוד להתמודד עם הפחדים שלהם, לקחת סיכונים סבירים ולבסוף לצבור ביטחון.

ההבדל בין פחד לבין חרדה

הפחד הוא רגש חיוני שתפקידו לגרום לנו להישמר מסכנות ולדאוג לעצמנו. הוא מופיע מול איום או סכנה שקיימים כרגע מולנו באופן ממשי, למשל אדם אלים ברחוב בעת התקף זעם. הגוף שלנו נערך לבריחה (או לחימה) ואנו נחוש שינויים פיזיולוגים כמו דופק מואץ ודריכות של השרירים. ברגע שהאיום חולף גם תחושת הפחד נעלמת, התסמינים הגופניים ייפסקו ונחזור לשגרה עד לאיום הבא שנפגוש. חרדה, לעומת זאת, היא מצב מתמשך של פחד ואי שקט פיזי ונפשי מתוך מחשבה שמשהו רע עומד לקרות. המצב אינו תלוי סיטואציה או מופיע מול סכנה ממשית. כיוון שהאיום הוא בלתי מוחשי הוא כזה שאין לנו דרך מוגדרת להתמודד עמו. בחרדה אנו תופסים את האיום ככזה שלא ניתן להימנע ממנו והוא אינו ניתן לשליטה, ולכן אנו מרגישים חוסר אונים. החרדה מתאפיינת בתסמינים גופניים כגון נשימה מהירה, דופק מהיר, הזעה, שרירים קפוצים, חולשה ועוד. 

לקריאה בהרחבה בנושא  פחדים אצל ילדים

החרדה מתאפיינת בארבעה מימדים:

המימד הרגשי – תחושת פחד, בהלה, מתח נפשי, דאגה

המימד הקוגניטיבי – מחשבות לגבי מצב החירום העלול להתרחש, המחשבות יכולות להיות לגבי סכנה או איום אמיתיים או דמיוניים

המימד הגופני – במצב חרדה המערכת הגופנית נמצאת באופן תמידי במצב חירום של "הלחם או ברח", המערכת הסימפטטית פועלת בייתר וגורמת להזעה מוגברת, דריכות שרירים, דופק לב מואץ, כאבי בטן, כאבי ראש ועוד

המימד ההתנהגותי – הימנעות מהמצב מעורר החרדה או נקיטה בפעולות במטרה להרגע, כגון שתיית מים, תזוזה מצד לצד. 

הפרעת חרדה 

הפרעת חרדה היא מצב בו מופיעות תחושות עזות של חרדה בעיתוי בלתי הולם, נמשכות לאורך זמן, ומפריעות לשגרת החיים. על פי ה- DSM-IV-TR ניתן לאבחן ילדים ומתבגרים עם 12 הפרעות חרדה שונות ולכל הפרעת חרדה יש רשימה של תסמינים נפוצים המקובצים ל -4 המאפיינים שהוזכרו מעלה – המימד הקוגניטיבי, הרגשי, הגופני וההתנהגותי. 

סוגי חרדות אצל ילדים

  • הפרעת חרדה מוכללת – ילדים ובני נוער עם הפרעת חרדה מוכללת (GAD) חווים דאגה מוגזמת ובלתי נשלטת מהיבטים בחיי היום יום, מאירועים עתידיים ומעניינים קטנים. זה יכול לכלול דאגה לבריאותם ולבטיחותם שלהם עצמם ושל משפחתם, מהביצועים האקדמיים או החוץ-לימודיים שלהם, החברויות והתפיסות של אחרים כלפיהם, עתידם כמבוגרים, יציבות משפחתית, ענייני כסף, דברים שקורים בעולם (למשל ההתחממות הגלובלית, מלחמות) ועוד.
 
  • התקף חרדה (פאניקה) – ילדים ובני נוער עם התקפי חרדה חווים התקפים בלתי צפויים וחוזרים – אלו הם פרקי זמן קצרים שבהם הם חווים פחד עז או אי נוחות, המלווה בסימפטומים גופניים כגון דופק מוגבר, הזעה, רעד, פרכוסים, תחושת קוצר נשימה או מחנק, כאבים בחזה או אי נוחות, בחילה או מצוקה בבטן ועוד. בדרך כלל לאחר ההתקף יש לפחות חודש של דאגה מפני התקף נוסף ו/או חשש שמשהו רע יקרה בגלל התקף החרדה (כגון שיגעון, איבוד שליטה או מוות), ו/או שינויים גדולים בהתנהגות כדי להימנע מהתקף נוסף (למשל הימנעות מפעילות גופנית המגבירה את דופק הלב). 
 
  • פוביות ספציפיות – פוביה היא פחד עז שאינו בפרופורציה לאובייקט (עכבישים, כלבים, מים) או למצב ספציפי (דיבור בכתה, הליכה לשירותים). חלק מהילדים ובני הנוער מפתחים פוביה לאחר שנחשפו לאירוע טראומטי או מפחיד כגון פחד מפני מים לאחר טביעה כמעט או פחד מכלבים לאחר נשיכה. עם זאת, ילדים אחרים עשויים לפתח פוביה על ידי התבוננות בתגובה החרדה של אחרים לאובייקטים או למצבים.
 
  • הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) – על אף שהיום יש שמוציאים אותה מכלל הפרעות החרדה, אכניס אותה לרשימה זו. הפרעה זו כרוכה במחשבות, דימויים או דחפים (אובססיבים) לא רצויים ומטרידים שחודרים למוחו של הילד/נער וגורמים לחרדה או אי נוחות רבה. הילד/הנער מנסה להפחית את האובססיה על ידי עיסוק החוזר על עצמו – התנהגויות או פעולות מנטליות (כפייתיות).
 
  • חרדה חברתית – לילדים ובני נוער הסובלים מהפרעת חרדה חברתית יש פחד מוגזם ומתמשך מסיטואציות חברתיות כמו בית ספר, מסיבות, פעילויות אתלטיות ועוד. הם מודאגים מאוד מכך שהם עשויים לעשות משהו מביך, או שאחרים יחשבו עליהם משהו רע. חלק מהילדים חוששים רק לדבר בפומבי, בעוד שאחרים חוששים ונמנעים ממגוון רחב של מצבים חברתיים. 
 
  • אילמות סלקטיבית – הפרעת חרדה בילדות המאובחנת כאשר ילד אינו מדבר בעקביות במצבים מסוימים, אך מדבר בנוחות במצבים אחרים. ילדים אלה אינם מסוגלים לדבר במצבים חברתיים מסוימים בהם יש דרישה לדבר, כגון בבית הספר, בחוג, באימון כדורסל או במכולת. במצבים אחרים, אותם ילדים עשויים לדבר בפתיחות עם אחרים ואף להיחשב כ"קשקשנים".
 
  • הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) – זוהי הפרעה הקשורה לטראומה ולגורמי סטרס שיכולה להתפתח לאחר חוויה או עדות לאירוע טראומטי, או במידה שאירוע טראומטי קרה לאדם אהוב. בעקבות האירוע, בני נוער הסובלים מ- PTSD מדווחים על תסמינים פולשניים כגון זיכרונות חוזרים ומטרידים, פלאשבקים, חלומות מעיקים וחיים, והפגנת מצוקה משמעותית כאשר הילד נחשף לתזכורות לאירוע. בני נוער יכולים גם להימנע או לנסות להתרחק מכל תזכורת לאירוע, לדווח על חוסר יכולת להיזכר בפרטים משמעותיים של האירוע, לחוות מגוון רגשות שליליים כגון עצב, אשמה, בושה ובלבול וחוסר עניין או רצון להשתתף בפעילויות חשובות. ילדים ובני נוער הסובלים מ- PTSD חווים גם עצבנות, קשיי ריכוז וקשיי שינה. 
 
  • חרדת בריאות – חרדה מוגזמת הקשורה לתסמינים סומטיים או למחלה. תחושות טבעיות מתפרשות לעתים קרובות כראיה למחלה, וכתוצאה מכך הילדים הסובלים מחרדה בריאותית מודאגים ונבהלים בקלות מהבריאות של עצמם. הדאגה מביאה בדרך כלל להתנהגויות בדיקה מוגזמות כדי לוודא שאינם חולים, כגון ביקורים תכופים אצל אנשי מקצוע רפואיים ושימוש במכשירים ביתיים (למשל מדחום, חיפוש מחלות באינטרנט), כמו גם תשאול מתמשך של אחרים כדי לקבוע בין אם הם חולים או לא. לחלופין, בני הנוער עשויים לסרב לטיפול רפואי לחלוטין בשל חשש ממה שעלול להתגלות. גם כאשר לילד אכן יש מחלה או עניין רפואי, מידת הדאגה והתנהגויות הבדיקה הנלוות לכך הן קיצוניות ודורשות הרבה יותר זמן מהצפוי בהתחשב במצב. 

סימני חרדה אצל ילדים

כאשר ילדים צעירים חשים חרדה, הם לא תמיד מבינים או מביעים את מה שהם מרגישים. ניתן להבחין בתסמינים (סימפטומים) שהם מציגים. ניתן לסווג את התסמינים המאפיינים חרדה בילדים לפי ארבעת המימדים שהוזכרו לעיל – המימד הקוגניטיבי, הרגשי, הגופני וההתנהגותי:

המימד ההתנהגותי: בכי, הצמדות להורים, סירוב לישון לבד בחדר. הימנעויות מיציאה מהבית, מהליכה לבי"ס, לחברים ולחוגים ומיציאה לפעילויות וטיולים.  שאלות רבות על המצב הנוכחי ועיסוק רב בעתיד. פעולות חזרתיות, מחשבות חזרתיות או חזרה על מילים או ביטויים מסויימים. בעיות אכילה, התפרצויות זעם, קושי להתמודד עם אתגרים פשוטים ויומיומיים. 

המימד הגופני: כאבי ראש ובטן, בחילות, דופק מואץ, קוצר נשימה, תחושת מחנק, קושי לישון, התעוררות בלילה, הרטבה.

 המימד הרגשי: תחושות של פחד, ייאוש, חוסר אונים ודאגה, מצוקה ניכרת לעין, תלונות על חלומות רעים.

המימד הקוגניטיבי (מחשבתי): מחשבות שליליות, מחשבות שדברים רעים הולכים לקרות, מחשבות טורדניות, קשיי ריכוז, קשיי זיכרון.

 

 התמודדות עם חרדה אצל ילדים

לא תמיד חרדה אצל ילדים מצריכה התערבות מקצועית, יש לא מעט דברים שהורים יכולים לעשות כדי לעזור. אז איך עוזרים לילד שחווה חרדה? 

בראש ובראשונה, נותנים לו את התחושה שאתם מלווים אותו ואתם שם, שאתם סומכים עליו שהוא יכול להתמודד עם המצב הזה. חשוב לדבר עם הילד שלך על החרדה או הדאגות שלו. הרגיעו אותו והראו לו שאתם מבינים כיצד הוא מרגיש.  אם ילדכם מבוגר מספיק, אפשר להסביר מהי חרדה ומה ההשפעות הפיזיות שיש לה על גופנו (דופק לב מואץ, הזעה, נשימה שטחית, כאבי בטן וראש). אפשר לתאר את החרדה כגל שמתגבר ונעלם, כך שאפשר לשהות בו לכמה רגעים ואז הוא יחלוף. 

בנוסף לשיח עם הילד שלך על הדאגות והחרדות שלו, חשוב לעזור לו למצוא פתרונות.

לדוגמא, אם הילד שלך נמנע מלדבר עם המוכר במכולת, זה טבעי לרצות להגיד לו שאין צורך בכך. אבל זה עלול לשמר את הבעיה, והילד ירגיש שהחרדה מונעת ממנו לעשות דברים. לכן עדיף לזהות את החרדה ולהציע פתרונות שיעזרו להם, כדי שיוכלו לעשות את הדברים עם תוכנית מובנית.

איך לעזור לילדך להתגבר על החרדה 

  • התחילו בשיחה – דברו עם ילדיכם על דאגותיו וחששותיו והפגינו רגישות ואמפטיה לחרדותיו
  • תנו לגיטימציה לפחד, הסבירו שהרבה ילדים מפחדים בסיטואציות דומות 
  • נסו לא להיות מגוננים מדי או חרדים בעצמכם. הנטיה לגונן על הילד עשויה לשמר את הקושי הקיים כיוון שהילד לא נחשף ולא מתמודד עם גורם החרדה והיא מתעצמת
  • בנו עם הילד תכנית של חשיפה הדרגתית למושא החרדה, תגמלו אותו בעזרת פרסים ובילויים משותפים
  • למדו את ילדכם לזהות סימני חרדה בעצמם כגון דפיקות לב, הזעה וכו'
  • עודדו את ילדיכם לבקש עזרה כאשר הוא זקוק לה
  • שגרה מרגיעה ילדים בכל הגילאים, לכן נסו לדבוק בשגרות היומיום הקבועות במידת האפשר
  • אם ילדך חרד בגלל אירועים מדאיגים, כגון שכול או פרידה, חפש ספרים או סרטים שיעזרו לו להבין את רגשותיו
  • אם אתה יודע ששינוי, כמו מעבר בית ספר, מתקרב, הכין את ילדך על ידי שיחה איתו על מה שיקרה, על תסריטים אפשריים ועל טכניקות להתמודדות
  • תרגלו טכניקות הרפיה פשוטות עם ילדכם, כגון 3 נשימות עמוקות ואיטיות. יש הרבה תרגילי נשימה לילדים ביוטיוב
  • הסחת דעת יכולה להועיל לילדים צעירים. לדוגמא, אם הם חרדים ללכת לחדרם, שחקו משחקים בדרך לשם, כגון לראות מי אוסף הכי הרבה צעצועים בדרך

עזרה מקצועית להתמודדות עם חרדה בקרב ילדים

כאשר הילד מפגין חרדה ברמה גבוהה אשר פוגעת בתפקודו ומפריעה לחיי היומיום שלו, כדאי לפנות לעזרה אצל איש מקצוע המתמחה בהפרעות חרדה אצל ילדים. ביקור אצל רופא משפחה הוא מקום טוב להתחיל בו כדי לקבל הפניה להמשך. תמיד ניתן גם לבצע שיחת ייעוץ ראשונה להכוונה וצעדים עם מטפל/ת רגשי בילדים.

אבחון של חרדה נעשה אצל פסיכיאטר. הערכה אבחנתית מלאה כוללת קביעה אם התסמינים המופיעים הם משמעותיים מבחינה קלינית ואם כן, ביצוע אבחנה דיפרנציאלית להבדיל בין הפרעות החרדה להפרעות דומות, כולל מצבים רפואיים כגון תת פעילות של בלוטת התריס ואסטמה. הפסיכיאטר יברר את ההיסטוריה הרפואית והנפשית של הילד, יבדוק את שכיחות התסמינים, עצמתם ומשך הזמן שלהם, ואילו בעיות בתפקוד נגרמות מהופעת התסמינים הללו. לעיתים ניתנים שאלונים כדי לברר את מאפייני החרדה. 

טיפול קוגניטיבי התנהגותי בחרדה אצל ילדים

הוכח כי טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT) יעיל לטיפול בהפרעות חרדה אצל ילדים ומתבגרים [9]. ניסויים קליניים מצביעים על כך שכשני שלישים מהילדים שטופלו ב- CBT יהיו ללא האבחנה העיקרית שלהם לאחר הטיפול. המטרות העיקריות של CBT לחרדות בילדים הן לשנות דפוסי למידה וחשיבה לא מותאמים. בתחילה המטפל ייתן הסבר פסיכו חינוכי להורים ולילד ויסביר על מאפייני החרדה וכיצד ניתן לטפל בה. בנוסף הוא ידריך את ההורים ויברר איתם מה תפקידם בשימור החרדה, האם הם מתאפיינים בגוננות ייתר או לחילופין בביקורתיות רבה. בהתחשב בחשיבות ההקשר בו מתרחשת ההתנהגות החרדתית, CBT לחרדת ילדים מקנה לעתים קרובות מיומנויות חדשות להורים. למעשה, הורי הילד הופכים לעתים קרובות לסוכני השינוי העיקריים ועובדים יחד עם המטפל ליישם את הטיפול, במיוחד עם ילדים קטנים יותר. מפגשים עם הילד ו/או ההורים הם שלב ראשוני בתהליך הלמידה. המפגשים משמשים להקניית מיומנויות, תרגול ראשוני ופתרון בעיות. אך כדי להפיק את המירב ולהצליח להתמודד עם הבעיה נדרש שיתוף הפעולה של הילד וההורים גם מחוץ לגבולות המפגש. שיעורי בית מחוץ לפגישה מספקים את התרגול החוזר ונשנה הנדרש לצורך רכישת מיומנות והתגברות על הבעיה. הדבר דורש התחייבות מצד הילד והוריו, החורגת מעבר למפגש עצמו של שעה בשבוע. מצד שני, הטיפול בדרך כלל מוגבל בזמן. המטרות נקבעות על ידי הילד וההורים בשיתוף עם המטפל וברגע שפותחו כישורים מתאימים ומושגים יעדי הטיפול מתחיל תהליך הסיום. 

במקרה של רוב הפרעות החרדה בילדות, הטיפול נמשך בדרך כלל שנים עשר עד שישה עשר שבועות, ולעתים רחוקות הוא נמשך מעבר לשישה חודשים של טיפול פעיל. עם זאת, מפגשי מעקב, מפגשים מרווחים שעשויים להימשך על פני תקופה של ארבעה עד שישה חודשים, יכולים לשמש כדרך לעקוב אחר הקניית הכישורים החדשים. החשיבות בכך היא מכיוון שטיפול יעיל עשוי להוביל את הילד להיתקל במצבים חדשים בשל עלייה ביכולת לעסוק במגוון פעילויות. ניתן להשתמש במפגשי חיזוק כדי לסייע לילד להכליל כישורים למצבים אלה ולהבטיח עמידות ברווחי הטיפול.

מעבר לכך, במקרים מסויימים, נדרש שיתוף פעולה עם הצוות החינוכי בבית הספר של הילד. בעיקר בהפרעות כמו חרדת מבחנים, חרדה חברתית, חרדת פרידה ואילמות סלקטיבית. 

הטיפול ההתנהגותי־קוגניטיבי מתמודד עם החרדה בשלושת המימדים:

המימד הקוגניטיבי: אחד ממרכיבי הליבה של טיפול CBT לחרדת ילדים הוא הבניה מחדש קוגניטיבית של מחשבות חרדתיות. בעזרת המטפל הילד יכיר ב"דיבור העצמי" (המחשבות האוטומטיות) שלו ולאחר מכן יבין את הקשר בין המחשבות לתסמינים המופיעים (למשל "כולם יצחקו עלי"). הבניה מחדש תיעשה בעזרת דיון כדי להטיל ספק בתוקף של מחשבה או אמונה, למשל על ידי ניסויים התנהגותיים ואתגור המחשבה. תחילה הילד מתבקש "לאסוף נתונים" (האם באמת כולם צוחקים כשאני מדבר?). הילד עוקב אחר מחשבותיו כדי לזהות את אלה המעוררות סימפטומים, ואז מתווכח באופן פעיל עם מחשבות אלה תחילה עם המטפל ולאחר מכן עם עצמו, ולאחר מכן מפתח מחשבות חדשות, מתחרות, מסתגלות ומתמודדות יותר ("יש ילדים שאוהבים את מה שאני אומר", "אני מסוגל להתמודד", "המצב לא נעים, אבל לא נורא" "החרדה עולה כמו גל ובסוף דועכת") המחשבות המתחרות לא מבטלות את המחשבות מעוררות החרדה, אבל הן מאפשרות עוד מרחב לילד שעשוי לאפשר תגובות אחרות, ומאפשרות לילד להשאר במצב המאיים ולהתמודד עמו. מעבר לכך, הילד מאמץ עמדה מתבוננת כלפי המחשבות המאיימות ולא מזדהה איתן באופן מוחלט. 

המימד ההתנהגותי: ההימנעות מהגירוי/סיטואציה מעוררי החרדה משמרת ומזינה את הפרעת החרדה כיוון שהיא מקבלת חיזוק שלילי בכל פעם שהיא מתרחשת ע"י הפחת באופן רגעי של החרדה. בכך היא מגדילה את הסבירות להימנעות ולבריחה עתידית בהתעוררות חוזרת של החרדה. באופן זה אין הזדמנות ללמוד שהגירוי מעורר החרדה הוא למעשה בלתי מזיק. חשיפה ללא הימנעות תראה לילד כי יש לו את הכישורים להתמודד עם המצב מעורר החרדה. לכן חשיפה הדרגתית לגירויים מעוררי חרדה היא המרכיב המרכזי ברוב טיפולי ה- CBT לחרדת ילדים. כיום טיפולים מבוססי חשיפה כוללים בדרך כלל פיתוח מדרג של חשיפה המורכב ממסדרה של מצבים מעוררי חרדה המסודרים מהמעורר פחות חרדה למעורר ביותר. לאחר פיתוח המדרג נעשית חשיפה הדרגתית בה הילד נחשף לכל אחת מהסיטואציות במדרג, עד שהחרדה מתפוגגת. החשיפה עשויה להיות במציאות או דמיונית, אם כי ברוב המקרים חשיפה במציאות היא בדרך כלל מועדפת ויעילה יותר. בדרך כלל הילד מקבל שיעורי בית לחשיפות חוזרות שיושמו בפגישה ליישום במצבים דומים מחוץ לחדר הטיפול. מעבר להכללה, פעילויות אלו מאפשרות גיבוש הכישורים הנלמדים בפגישה, ומבטיחים שהילד לא יראה בנוכחות המטפל כהכרחית לשליטה בחרדה.

המימד הגופני: זיהוי המרכיבים הגופניים של החרדה (דופק מואץ, הזעה, כאבי בטן) ותרגול של שיטות הרפיה שונות כדי להפחית את רמת העוררות הפיזיולוגית הנלוות אליה. שיטות אלו מסייעות לילד לחוש שהוא שולט בגופו ובתגובותיו. בטכניקה של חשיפה מוקדמת מצמידים בין גירויים מעוררי חרדה (למשל עכבישים, מעליות, מצבים חברתיים) לתגובה שאינה תואמת חרדה – הרפיה של השרירים. הילד יוכשר בטכניקות הרפיה ויפתח עם המטפל מדרג של גירויים מעוררי חרדה. חשיפה שיטתית לגירויים מעוררי החרדה תתקיים תוך כדי תהליכי הרפיה. זאת במטרה להימנע מחוויית החרדה על ידי התניית קשר בין הגירויים שגרמו לפחד לבין הרפיה. 

ההבדל העיקרי בין חרדה אצל ילדים לחרדה אצל מבוגרים הוא הדרך שבה היא באה לידי ביטוי. ילדים צעירים בדרך כלל לא פיתחו את הכלים או השפה כדי לתקשר תחושות של מתח וחרדה, ואנו נראה זאת ע"י סימפטומים כגון בכי, הצמדות להורה, המנעות וכו'. בנוסף, ישנן תקופות בחייו של ילד שבהן התגובה שלו לגירויים מסוימים עשויה להתפרש כחרדה (בכי בעקבות קולות עזים, פחד מהחושך וכו') אך אלה יכולים להיות פחדים התפתחותים תקינים.

בנוסף מבוגרים הסובלים מהפרעת חרדה יודעים לעתים קרובות כי תגובותיהם, תסמיניהם ורגשותיהם הם קיצוניים. אבל ילדים, מכיוון שהם חסרים את הניסיון או את היכולת הקוגניטיבית, אינם מודעים לרוב לכך שהתנהגותם יוצאת דופן.

מעבר לכך הפרעת חרדה אצל ילדים כוללת גם את סביבתו הקרובה של הילד, קרי הוריו ומוריו. ילד שנמצא בחרדה עשוי לגייס את הסביבה בחפשו דרכים להירגע. לתגובת הסביבה יש חשיבות מכרעת על התפתחותה או האטת התפתחותה של בעיית החרדה. הם יכולים לסייע, להקל על הילד, וללמדו להתגבר על החרדה. אך מצד שני הם עלולים שלא במתכוון לתרום לשימור וחיזוק בעיית החרדה. תגובת ההורים היא חלק מבעיית החרדה, ולכן הם גם חלק בלתי נפרד מהטיפול בה. 

חלק מהילדים נולדים עם נטיה לחרדה ופחות עמידות ללחץ מאשר אחרים. מחקרי חתך מאפשרים רק יצירת השערות לגבי גורמי סיכון פוטנציאליים, המבוססים על הוכחות של קשרים בין הפרעות חרדה ומגוון משתנים פוטנציאליים, כגון גורמים דמוגרפיים, נוירוביולוגיים, משפחתיים-גנטיים, אישיים או סביבתיים.

תורשה

הממצאים מצביעים על כך שהערכים הגנטיים המשוערים בין ההפרעות בדרך כלל נעים בטווח של 30% עד 40%. .101 לילדים להורים עם הפרעת חרדה אחת לפחות יש סיכון מוגבר באופן משמעותי לחלות גם בהפרעת חרדה [10].

למרות שהממצאים מעורבים, ישנן עדויות לספציפיות. לדוגמה, במחקר אורך של בני נוער, לקרובי משפחה של נבדקים הסובלים מהפרעת חרדה בלבד לעתים קרובות יותר הייתה הפרעת חרדה בלבד. [11] נראה כי קיימת ספציפיות מסוימת בהעברה המשפחתית של הפרעות חרדה ספציפיות. לדוגמא, פייר ועמיתיו מצאו צבירה משפחתית מתונה אך ספציפית של פוביה פשוטה, פוביה חברתית והפרעת פאניקה עם אגורפוביה במשפחות של נבדקים שהיו להם כל אחת מההפרעות הללו אך ללא תחלואה נלוות אחרת בהפרעת חרדה [13,14].

ילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) והפרעות בספקטרום האוטיסטי נוטים יותר לסבול מבעיות חרדה.

חינוך, תרבות וסביבה

ילדים מושפעים מאד מהתנהגותם של אחרים ומחקים את האופן שבו הם מגיבים לסיטואציות. הם עשויים להפנים התנהגות חרדתית בהיותם בסביבה המדגימה התנהגות כזו. למשל אם אמא מגיבה בלחץ רב למראה כלב עובר בצד הדרך, הילד עשוי להפנים תגובה דומה.

אחד הגורמים המשמעותיים התורמים להתפתחות של הפרעות חרדה בגיל צעיר הוא דפוס הורי של גוננות ייתר. אלו התנהגויות טבעיות של הורים המנסים להקל על החרדה של ילדיהם ע"י סיוע להמנעות וביצוע במקומם של משימות המעוררות חרדה. למרבה הצער, התוצאה המושגת היא הפוכה לתוצאה הרצויה. הדפוס הזה משמר את החרדה בכך שהוא מונע מהילד להחשף למצב המאיים וללמוד שהוא יכול להתמודד עמו.

חלק מהילדים מפתחים חרדה כתגובה לאירועי חיים מלחיצים, כגון מעבר דירה או בית ספר, הורים המתעמתים לעיתים קרובות, מות קרוב משפחה או חבר, מחלה קשה או פציעה, נושאים הקשורים לבית הספר כמו בחינות או בריונות, התעללות או הזנחה.

ליצירת קשר השאירו פרטים או התקשרו

    מקורות

    1. Trivedi JK, Gupta PK. An overview of Indian research in anxiety disorders. Indian J Psychiatry. 2010;52(Suppl 1):S210–8. 
    2. Gullone E. The development of normal fear: A century of research. Clinical Psychology Review. 2000;20(4):429–451. 
    3. Strauss CC, Frame CL, Forehand R. Psychosocial impairment associated with anxiety in children. Journal of Clinical Child Psychology. 1987;16(3):235–239.
    4. Ginsburg GS, La Greca AM, Silverman WK. Social anxiety in children with anxiety disorders: Relation with social and emotional functioning. Journal of Abnormal Child Psychology. 1998;26(3):175–185. 
    5. Ialongo N, Edelsohn G, Werthamer-Larsson L, Crockett L, Kellam S. Social and cognitive impairment in first-grade children with anxious and depressive symptoms. Journal of Clinical Child Psychology. 1996 Mar;25(1):15–24. 
    6. Krain AL, Ghaffari M, Freeman J, Garcia A, Leonard H, Pine DS. Anxiety disorders. Lewis's child and adolescent Psychiatry. In: Martin A, Volkmar FR, editors. 4th ed. Philadelphia: Lippincott Williams and Wilkins; 2007. pp. 538–48. 
    7. Kessler RC, Berglund P, Demler O, Jin R, Walters EE. Lifetime prevalence and age-of-onset distributions of DSM-IV disorders in the National Comorbidity Survey Replication. Archives of General Psychiatry. 2005;62(6):593–602.
    8. Cartwright-Hatton S, McNicol K, Doubleday E. Anxiety in a neglected population: Prevalence of anxiety disorders in pre-adolescent children. Special Issue: Anxiety of childhood and adolescence: Challenges and opportunities. 2006;26(7):817–833.
    9. Ollendick TH, King NJ. Empirically supported treatments for children with phobic and anxiety disorders: Current status. Journal of Clinical Child Psychology. 1998;27(2):156–167. 
    10. Wittchen H-U, Kessler RC, Pfister H, et al. Why do people with anxiety disorders become depressed? A prospective-longitudinal community study. Acta Psychiatr Scand. 2000;102(Suppl 406):14–23.
    11. Klein DN, Lewinsohn PM, Rohde P, et al. Family study of comorbidity between major depressive disorder and anxiety disorders. Psychol Med. 2003;33:703–14
    12. Knappe S, Lieb R, Beesdo K, et al. The role of parental psychopathology and family environment for social phobia in the first three decades of life. Depress Anxiety. 2009;26(4):363–70.
    13. Beesdo K, Pine DS, Lieb R, et al. Similarities and differences in incidence and risk patterns of anxiety and depressive disorders: the position of generalized anxiety disorder. Arch Gen Psychiatry. in press.
    דילוג לתוכן